בעידן הבליץ הפירסומי קשה שלא לתהות כיצד אנשים בעבר הגיעו למעמד ידוע ומוכר, מבלי להשתייך לכנסיה, לאצולה בעלת הממון והמעמד, או למימשל.
מיכאלאנג'לו בונרטי (לא מיכאל-אנג'לו) צייר, פסל, מהנדס, ארכיטקט, משורר, סוציומט (עוד בטרם הומצאה המילה), מרושל שלא לומר מלוכלך. היה ללא ספק מוכשר מאין כמוהו, תוך שהוא מגיע לשיאים בכל אחד מהאלמנטים שהוזכרו. האמן זכה להכרה בעודו בחייו ובגיל צעיר למדי. מחמת המוניטין שצבר הביוגרפיה שלו נכתבה בעודו בחיים, תוך שהכותב (ואזרי) מלווה אותו תקופת מה.
מאחר ובתקופה הפוסט בינמייסטית (משחק מילולי, לאחר ימי הביניים) פיסול, ציור,שירה ומשחק, שיגשגו. עיסוק בנושאים אלו היה פופולרי וזכה לאהדה.
מיכאלאנג'לו עוד בנערותו, עבד כשוליה בסדנת פיסול בפירנצה, שיצרה חפצי אומנות למשפחת דה-מדיצ'י. מטבע הדברים נדרשת הייתה הפגנת כישרון לצורך קבלה לאותה סדנה. אין ספק שכשרון היה לו בשפע.
למרות שכישרונו בתחום הפיסול אינו מוטל בספק, קשה להבין כיצד ממעמד של שוליה מתמחה, הפך להיות כזה מפורסם וכה מהר.
התשובה לכך נעוצה בשני ארועים עיקריים לצורך זה.
הזיוף
בהיותו בן 21, שיפץ פיסלון של יוחנן המטביל כך שיראה עתיק ובעל ערך תאולוגי. מלאכת הפיסול נעשה על-פי בקשה של פטרונו ד'אז לורנצו דה מדיצ'י. הפריט נשלח לקרדינל ריאריו ראפאל בוותיקן במסווה של חפץ מקורי עתיק. יצויין שעצם המשלוח לא היה ידוע למיכאלאנג'לו. לימים נודע לקרדינל על הזיוף והחליט לזמן את האמן לותיקן על מנת להביע את התפעלותו מהביצוע.
פסל דוד
בהיותו כ בן 25 הציעה לו מועצת פירנצה להשלים פרויקט פיסול שהחל 40 שנה קודם לכן בידי אוגוסטיניו דה דוצ'יו. אוגוסטינו שהחל אז במלאכה, חדל ממלאכת הפיסול כמעט בטרם החל, מאחר וגוש השיש העצום היה פגום. נסיון נוסף של פסל בשם אנטוניו רוסלינו נפסק אף הוא בעודו באיבו.
מיכאלאנג'לו בעזות נעורים הסכים לבצע את מלאכת הפיסול. מלאכתו נמשכה כ 4 שנים והסתיימה עוד בטרם הגיע האמן לגיל 30. באותה עת טבע את המשפט "הדמות כבר נמצאת בתוך בגוש האבן ותפקידו של האמן הנו להוציאה משם".
עבודה זו מהווה עד היום מודל ודוגמא למיומנות טכנית כמו גם דימיון וכישרון.
שני ארועים אלו היוו הגורמים המרכזיים לפירסומו הרב שנתמך כמובן בכישרונו יוצא הדופן.
במהלך שנותייו הפליא האמן לעשות וחותמו ניכר עד עצם היום הזה.
בשולי הדברים
-קיימים מספר העתקים של הפסל, אחד מהם נמצא במוזאון על שם אלברט בלונדון. לפסל זה הוצמדה קופסה מאחור ובתוכה עלה גפן מפוסל. בזמן ביקור במוזאון של אי-מי מבית המלוכה. מניחים את העלה על מבושייו החשופים על מנת למנוע מבוכה מרמי היחס.
-לרגל חגיגות ה 3000 שנה לבירה. הציעה עירית פירנצה להעניק לעירית ירושלים העתק מהפסל שיוצב במגדל דוד. ההצעה נדחתה מחמת התנגדותם של חוגים חרדיים, מאחר וערוותו חשופה.
-בשנת 2005 ניסו שני חוקרים איטלקיים ד"ר פייטרו אנטוניו ברנבאי, מבית החולים קראגי בפירנצה וד"ר מאסימו גאליסנו, מאוניברסיטת פירנצה לברר מדוע בפסל המציג דמות כה מושלמת של גבר, איבר המין שלו קטן ומכווץ. נניח להסברם (ומה זה אומר על האמן), אולם נותרה בעינה השאלה מדוע דוד מוצג כבלתי נימול.
הכותב הנו מדריך טיולים
